ראשי
מפת אתר
צור קשר
ארגון הלימודים ב"דרור"
1. המבנה השש-שנתי של ארגון הלימודים ב"דרור"
המבנה השש-שנתי של ארגון הלימודים ב"דרור" הוא: 2 + 1 + 3 (ז'-ח', ט', י'-י"ב). בפרק זה נתאר את המבנה הארגוני כרצף, ונבחן אילו עקרונות של פדגוגיה ניסויית ואילו מאפיינים של בית ספר ניסויי מיושמים בארגון הלימודים.
2. שלבים בארגון הלימודים בכיתות ז'-ח':
בשנתיים הראשונות הדגש הוא על קליטה, על הקניית מיומנויות יסוד והרגלי למידה ועל טיפוח התלמידים במסגרת הטרוגנית.
להלן שמונה שלבים לארגון הלימודים בכיתות אלה. השלבים מוצגים בסדר ליניארי, אך מבוצעים בצורה דינמית ובמקביל.
איסוף מידע
שלב ראשון הוא איסוף מידע על התלמידים הנכנסים לבית הספר. יחידת ההערכה הבית-ספרית עורכת בסיום כיתה ו' מבחן בשפה עברית ובהבנת הנקרא, ובשבוע הראשון של כיתה ז' מבחנים באנגלית ובמתמטיקה. המטרה היא ליצור מסד נתונים על סמך מבחנים מתוקננים-משווים לכל השכבה. מסד נתונים זה משמש נקודת מוצא ל'מדד ההתקדמות של התלמיד' בלימודים. מטרה נוספת היא לאפשר תכנון לימודים אישי לכל תלמיד במהירות וביעילות. בישיבות ההיערכות בתחילת שנת הלימודים המורים יכולים לקבל מידע מפורט על התלמידים החדשים, כגון רמת הקריאה - מספר המילים הממוצע שהתלמיד קורא בטקסט עיוני ברמת כיתה ז' בדקה, ועוד.
מנין התקציב להפעלת יחידת הערכה בית ספרית?אין לכך תקציב ייחודי. היחידה מאוישת על ידי הסגל המנהלי, ונשענת על הגדרה מחדש של תפקידים, החל מסגן מנהל הקריה וכלה במזכירוֹת.
ארגון כיתות האם בשכבה
שלב שני הוא ארגון כיתות האם בשכבה. בשכבות ז'-ח' אנו יוצרים כיתות אם הטרוגניות - שוות זו לזו. שכבה ב"דרור" מונה כ-370 תלמידים. התקן הוא בדרך כלל כיתת חינוך מיוחד אחת (לעיתים, על-אזורית) ו-9 כיתות רגילות. לדעתנו, הכרחי להקטין את מספר התלמידים בכיתה הטרוגנית כל כך. לכן, אנו פותחים שתי כיתות אם נוספות בכל שכבה. כך אנו מגיעים לממוצע של כ-33 תלמידים בכיתות האם הרגילות. פתיחת שתי כיתות אם נוספות בשכבה לא הייתה מתאפשרת ללא הבניה מחדש של הקצאת המשאבים. התקציב מושג כתוצאה מ:
1. הימנעות מהקבצות ואיגום התקציב שהיה מיועד לתפעולן.
2. אי-הקטנת מספר התלמידים בשיעורי מדעים.
3. צמצום בשעות הניהול (כגון מינוי שתי סגניות בחטיבת ביניים אף-על-פי שהתקן מאפשר שלושה סגנים).
4. מיצוי יתרון הגודל (עלות אחזקת המנהלה, למשל, נחלקת על פני מספר רב של תלמידים).
5. תוספת של הרשויות המקומיות לתקציב בית הספר.
כיצד מסתדרים ללא הקבצות?
אנו מאגמים את מרב המשאבים של חטיבת הביניים - 'שעות שילוב', 'שעות טיפוח' ו'שעות רוחב' אחרות - לכיתות ז'-ח'. כך אנו יוצרים בחלק מהזמן קבוצות למידה קטנות יותר והומוגניות יותר. כמו כן, בחלק מהזמן 'לומדים עצמאיים' הולכים למידעת ועוסקים בתכניות רשות, ובכיתה נשארים רק תלמידים שהם תלוי-מורה ומסגרת לתרגול ולהטרמה לקראת מטלות הבית והשיעור הבא. כך אנו מקטינים עוד יותר את מספר התלמידים בפועל ואת עומס ההטרוגניות בקבוצת הלמידה. העיקרון הוא להשתייך לכיתה הטרוגנית - תוך למידה ארעית בקבוצות שחלקן הומוגניות וקטנות יותר בחלק מהזמן.
ארגון קבוצות הלמידה בשכבה
שלב שלישי הוא ארגון קבוצות הלמידה בשכבה בהתאם לעקרונות המערכתיות, הגמישות והביזור. שכבה של 12 כיתות נחלקת לשלוש 'רביעיות'.לכל רביעייה מערכת לימודים זהה ומקבילה בחלק מהזמן. כך יוצא שארבעה מורים מלמדים במקביל אותו מקצוע בארבע הכיתות, בחלק משעות המקצוע. מבנה זה מאפשר לעבור בחלק מן הזמן, מלימודים בכיתת האם לארגון לימודים שונה ברביעייה, לפי רמות למידה, לפי תפקוד לימודי, לפי שיטות הוראה וסביבת למידה, לפי בחירת התלמיד בתכנים מסוימים, ועוד. הרביעייה מחלקת את הארגון הגדול לתַת-קבוצות קבועות שבתוכן מתאפשרת דינמיות ותנועה. הרביעייה היא תא-היסוד של ארגון גמיש, זריז ולומד:
1. היא מאפשרת יצירת מִגוון של חלופות לבחירת התלמידים.
2. הניעות בין החלופות אינה מסורבלת. התלמיד יכול להישאר בכיתתו או לחזור אליה כרצונו.
3. הזריזות שביצירת חלופות ותנועה ביניהן - רבה.
4. השותפים לסיטואציה הלימודית, מורים ותלמידים, יכולים לשנותה תוך כדי תנועה. אחת התוצאות של הגמישות היא שהתלמיד יכול לבחור ללמוד, לעתים, במסגרות הומוגניות יחסית. כך מאזנת הרביעייה את המסגרת ההטרוגנית, ותוך כדי כך מסייעת לקיים אותה.
הרביעייה מקֵלה על המערכתיות בעבודת המורים. היא יכולה להעצים את עבודת הצוות ולאפשר אוטונומיה וביזור ללא תלות בגורמים אחרים. היא יכולה להקל על העומס שבעבודה בכיתה הטרוגנית על ידי חלוקת עבודה בין מורי הרביעייה. תוך כדי תכנון ארגון הלימודים וביצועו באופן מערכתי משתדרג בית הספר כ'ארגון לומד'. מורה-מומחה יכול להנחות את עמיתיו. זהו פיתוח פרופסיונלי מבפנים, ללא צורך בהשתלמות מבחוץ.
לרביעייה יתרונות גם בתחום הארגוני:
יעילות - ניתן לרכז נבחני מועד ב' עם אחד ממורי הרביעייה, כששאר התלמידים ממשיכים ללמוד כרגיל אצל המורים האחרים.
חיסכון - ניתן לפזר כיתה בין שלוש הכיתות האחרות כאשר אין מילוי מקום למורה חסר.
משמעת - ניתן להעביר תלמיד מפריע במקצוע מסוים ממורה אחד למשנהו בלי להוציא את התלמיד מכיתת האם שלו. כך ניתן למנוע היווצרות מוקדים של הפרעה.
הגמישות והמערכתיות שביסוד הרביעייה מאפשרות התאמה של המערך האנושי-ארגוני של בית הספר לצרכים של התלמיד המסוים, ובעת הצורך גם הקלה על מורה מתקשה.
איך יודעים היכן לומד התלמיד? האם לא מאבדים שליטה?ראשית, נציין כי רוב הזמן התלמיד לומד בקבוצת הלמידה המקורית שלו. שנית, נעיר כי "דרור" הוא בית ספר גמיש, אך אינו בית ספר דמוקרטי. האפשרות לבחור ללמוד בקבוצה אחרת ניתנת רק למי שעומד בתנאים הנדרשים מלומד עצמאי. שלישית, נזכיר כי מידת השליטה והבקרה חייבת להיות כמידת ההגמשה. לצורך כך מתבצע בתחילת כל שיעור דיווח מקֻוון למנב"ס באמצעות הטלפונים הניידים שרכשנו למורים. המידע מטופל מיד על ידי מזכירה מיוחדת בכל חטיבה בשיתוף שאר בעלי התפקידים.
האם לא נוצרת תחרות של 'רייטינג' בין המורים? מה עם מורה שאין רוצים ללמוד אצלו?
הניסיון שלנו מוכיח שדפוס של הוראה מערכתית-גמישה עשוי ליצור פרדיגמה אחרת של תרבות ארגונית. דווקא החשיפה מאפשרת למורים להיתפש בעיני התלמידים ובעיני עצמם לא כאחידים, אלא כשוֹנים. המורים מִתרגלים לעבוד על בסיס השונות המאפיינת אותם: מסייעים למורים חסרי ניסיון בהכנת חומרי הלמידה ומאפשרים להם ללַמד בקבוצות קטנות יותר. עבודה על בסיס השונות עשויה לחשל את הצוות. אשר לתלמידים - ככל שיש להם יותר התנסויות בבחירה כך הם לומדים לבחור מתוך שיקול דעת מושכל. לכל מורה יש יתרונות וחסרונות והתלמידים לומדים לזהות וגם להעריך את היתרונות. הם גם יודעים שאם לא התאפשר להם ללמוד הפעם עם המורה המסוים, זה יקרה בפעם הבאה.
ארגון זמן הלמידה
בשלב רביעי נארגן את זמן הלמידה. העקרונות לפיהם מאורגן זמן הלמידה נועדו לאפשר: גמישות, מיקוד והעמקה של הלמידה, חיזוק הקשר האישי בין מורה לתלמיד, חיסכון זמן ויצירת רוגע. להלןשישה עקרונות לארגון זמן הלמידה:העיקרון הראשון - הגמשת הזמן על ידי מערכת שעות המתחלפת בכל מחצית. כך ניתן להגמיש את פיזור מקצועות הלמידה משלוש שנים לשש מחציות.
העיקרון השני הוא מיקוד הלמידה. מספר המקצועות הנלמדים במחצית מוגבל ל-8 במקום ל-12, כמתחייב מריבוי המקצועות בחטיבת הביניים.
העיקרון השלישי נובע משני העקרונות הראשונים: הגדלת מספר השעות למקצוע בכל מחצית. מקצועות מעוטי שעות - לשון, ערבית, תנ"ך, ספרות ולימודי ארץ ישראל - מפוזרים אצלנו על פני שנתיים בלבד, אך במקביל מספר השעות שלהם בכל מחצית גדל בדרך כלל ל-4 ש"ש. התוצאה לתלמיד - פחות ספרי לימוד לשאת לכל יום, תשומת הלב מתחלקת לפחות מקצועות במשך יום לימודים, והלמידה ממוקדת יותר תוך תחושת התקדמות והעמקה גם יחד.
העיקרון הרביעי הוא הקטנת מספר הכיתות למורה. הוא מתאפשר כתוצאה משלושת העקרונות הקודמים. שני שלישים מהמורים בחטיבת הביניים מלמדים מקצועות מעוטי שעות. במשרה מלאה ובמערכת רגילה היה עליהם ללמד בממוצע 10 כיתות לפחות ו"לפגוש" מעל 300 תלמידים בשבוע. לדעתנו, 'הנדסת אנוש' כזו גורמת לבינוניות, לניכור ולשחיקה. הגדלת מספר שעות ההוראה בפועל לכיתה, באותה מחצית, או שנה מאפשרת להקטין את מספר הכיתות למשרה גם למורים אלה - לחמש כיתות בממוצע למשרה. כך מיטיב המורה ליצור קשר משמעותי עם התלמידים. האם הפיקוח מסכים למיקוד הלמידה?
הפיקוח החינוכי שלנו מבין ש'הנדסת האנוש' בחטיבת הביניים היא בלתי נסבלת. הפיקוח המקצועי עדיין סבור שרצף התוכן הוא העיקרון שמעל לכול. לדעתנו, תחושת הרצף נפגמת ממילא בגלל עומס הגירויים בעולמם של התלמידים. לכן, עלינו לעצב חוויית לימודים אינטנסיבית ומשמעותית וגם רגועה יותר בהווה. לבתי ספר ניסויים צריך להיות מנדט בפועל לשינוי!
העיקרון החמישי לארגון זמן הלימודים הוא הארכת משך השיעור. כל השיעורים בבית הספר הם בני 90 דקות. אנו סבורים שלמידת מקצוע בשעתיים שבועיות ובשיעורים בני 45 דקות ברוטו (מהו הנטו?!) - היא מתכון בדוק לשטחיות. לעומת זאת, שני מפגשים בני 90 דקות בשבוע, הנהוגים בדרך כלל אצלנו, מאפשרים עבודה משמעותית בקבוצות בכיתה, יציאת לומדים עצמאיים לעבודת חקר ב'מידעת', הכנת 'תכנית לימודים נוספת מרצון' בחלק מהשיעור, סיוע של המורה לתלמידים מתקשים, ועוד.
יתרון נוסף של הארכת משך השיעור הוא מניעת בזבוז זמן. אם בכל שיעור מתבזבזות כ-10 דקות על תחילת השיעור ועל סיומו, הרי שהפחתת מספר ההתחלות והסיומים של השיעורים ביום לחצי - משמעה חיסכון של כ-30 דקות ביום. 30 דקות ביום מסתכמות ב-4 שעות שנתיות, או ב-24 שעות שנתיות בשש שנים! הזמן הנחסך מנוצל למטרות שבדרך כלל מתקשים להגיע אליהן: בספרות ובאנגלית, למשל, לקריאת ספרי חובה בכיתה במשך כ-20 דקות בכל שיעור. בינתיים המורה בודק נוכחות, מסייע לתלמידים מתקשים, נותן משוב לאחר מבחן וכו'.
האם התלמידים יכולים להישאר מרוכזים במשך 90 דקות?מניסיוננו, אצל רוב התלמידים הריכוז הוא תכונה נרכשת. אם לא יתנסו, לא ישפרו את כושר הריכוז. מובן כי צריך להתאים את הדידקטיקה ואת ניהול השיעור ל-90 דקות. השיעור חייב להיות מגֻוון ולכלול פעילות של תלמידים. לבעלי הפרעות קשב וריכוז (A.D.H.D.) מתאימים דידקטיקה ונוהל מיוחדים.
העיקרון השישי הוא יצירת רוגע. הפחתת מספר המקצועות הנלמדים בו-זמנית ל-8 במחצית, הפחתת מספרם של המקצועות הנלמדים ביום לשלושה בדרך כלל והפחתת מספרן של הכניסות והיציאות מהשיעורים - כל אלה תורמים ליצירת רוגע במהלך יום הלימודים. הפחתת מספר ההפסקות מאפשרת הפסקות ארוכות יותר. כזכור, גם אין צלצולים לכניסה וליציאה מהשיעורים. כל אלה תורמים ליצירת אקלים בית ספרי רגוע. אנו סבורים כי בהוויה הדחוסה ומרובת הגירויים בעולמם של התלמידים כיום, על בית הספר להוות אי של מתינות ורוגע. גם המורים זקוקים להפסקות ראויות.
האם בהיעדר צלצולים לא מתרבים האיחורים?כמו בעניין ההתמודדות עם הריכוז בשיעורים לא צריך לחשוש מההתמודדות עם הקשיים. לפי הנתונים שבידינו מספר האיחורים פחת אצלנו עם השנים.
התאמת תכניות הלמידה, חומרי הלמידה וההערכה בתעודה
בשלב החמישי עורכים התאמה דידקטית. כבית ספר גמיש אנו מציעים לתלמיד התאמה של תכנית חובה אחת מבין ארבע התכניות שלהלן, וכן בחירה בשתי תכניות רשות.
בתכניות החובה עוסקים בנושא זהה במקביל, אך בהיקף, ברמת קושי ובקצב שונים. בכל אחת מכיתות האם ההטרוגניות ניתן ללמוד כל אחת מארבע תכניות החובה שלהלן! זאת, כדי לאפשר גמישות, דינמיות ותנועה מתכנית לתכנית בלי הכרח לעבור כיתה. כך התלמיד יכול להמשיך להשתייך לכיתתו מבחינה חברתית ולימודית, תוך ניידות בין תכניות הלימודים, בהתאם לרמתו בכל מקצוע בנפרד.
להלן אפיון תכניות החובה וסולמות ההערכה השונים שלהן:1. תכנית רגילה - תכנית הלימודים של משרד החינוך: ידע, מיומנויות, הספק והישגים המצופים מרמת הגיל. תכנית חובה למי שמסוגל לעמוד בה.
הערכה בתעודה: ציון לפי בסיס 100. בהתאם למבחנים כיתתיים ושכבתיים-משווים, כמקובל.
2. תכנית גרעין - חלק מתכנית החובה הרגילה. תכנית הגרעין כוללת מושגי יסוד ועיקרי התכנים המאפשרים לתלמידים בינוניים להתקדם בזיקה מתמדת לתכנית הרגילה ולהגיע אליה בעתיד.
הערכה בתעודה: ציון על בסיס 100 המותאם לתכנית זו. ערכו נמוך בכ-30 נקודות ביחס לתכנית הרגילה. תלמיד יכול לבחור אם יירשם לו בתעודה 90 ב'גרעין' או 60 ב'רגילה'. במקרה של ציון בתכנית 'גרעין' יצוין סוג התכנית בתעודה ליד שם המקצוע.
3. תכנית בסיס - למי שאינו מסוגל ללמוד כרגע אף את תכנית הגרעין, אך יש לו פוטנציאל לימודי תקין, ובתנאים נאותים יוכל להגיע בעתיד לתכנית גרעין או גם לתכנית רגילה.
הערכה בתעודה: ציון על בסיס 100 מותאם לתכנית זו, ללא זיקה להערכה בתכנית הרגילה. סוג התכנית רשום תמיד ליד שם המקצוע.
4. תכנית אישית - למי שאינו מסוגל ללמוד עתה אף את תכנית הבסיס, כגון תלמיד מחינוך מיוחד, או לתלמיד מצטיין היכול ללמוד מעל לתכנית הרגילה.
הערכה בתעודה: לתלמידים מתקשים - ציון על בסיס 100 מותאם לתכנית זו. סוג התכנית נרשם בתעודה. לתלמידים מצטיינים - בהתאם להישג האישי, כבונוס מעל לציון התכנית הרגילה.
כיצד מורה יכול ללַמד ארבע תכניות לימודים בו-זמנית?
זה אכן קשה ביותר, אך אפשרי. המיומנות של ניהול מספר תכניות לימודים בו-זמנית נרכשת עם הניסיון. תוך כדי כך צוותי המקצוע פיתחו במשך השנים חומרי למידה מותאמים. חומרי הלמידה המותאמים מקִלים מאוד על המורה. החומרים נשמרים ב'מרכז המשאבים' של חטיבת הביניים. מרכז המשאבים מופעל על ידי המזכירה של יחידת ההערכה של חטיבת הביניים. רוב החומרים נסרקו, וניתן לדלות אותם מהמאגר הממוחשב גם מהבית. נוסף לתכניות החובה אנו מציעים לתלמידים לבחירה גם שתי תכניות רשות:
5. תכנית לימודים אישית נוספת מרצון (תל"ן)-משימות של הרחבה, העמקה, עבודות יצירתיות וכו' המוצעות בכל יחידת נושא ברמות קושי שונות. התכנית מתבצעת לרוב בבית, לעיתים בלמידה מקוונת. מטרת התכנית היא העשרה, תוך חינוך ללמידה מתוך רצון ועניין, ולא מתוך מניע של תחרות עם אחרים.
הקריטריונים להערכה: (א) רמת הקושי של המטלה. (ב) כמות הזמן הנחוצה להכנתה. (ג) במקרים רלוונטיים - מידת היצירתיות והמקוריות שהתלמיד גילה. הציון בתעודה: ציון אישי נצבר של סך כל הנקודות על כל המטלות שהתלמיד ביצע במחצית. הציון אינו מוגבל. ככל שהתלמיד מבצע יותר מטלות כך ציונו עולה. הציון אינו משוקלל לציון של תכנית החובה, אלא נרשם בתעודה בעמודת תכניות הרשות. הציון ניתן בספָרות, בצירוף היגד מילולי ונרשם כמונֶה ללא מְכַנֶה. זאת, כדי להעריך את עצם ביצוע המשימות מרצון בלי להתייחס למקסימום שיכול היה התלמיד להשיג ובלי להשוותו לאחרים (ממילא, כל תלמיד בוחר או יוזם (!) מטלות שונות, ואי-אפשר ליצור מכנה משותף ולהשוות את ציוניו לציוני תלמידים אחרים).
6. תכנית התמחות קבוצתית - שנתית או דו-שנתית המתבצעת בשעות קצה: מדריכי של"ח צעירים, 'מצוינות חברתית' (פיתוח מנהיגות), 'מצוינות באמנות פלסטית', מצוינות 2000 במתמטיקה ומדעים', 'מצוינות במחשבים', 'יזמים צעירים עושים עסקים', ועוד.
הערכה בתעודה: לרוב, היגד מילולי. ב'דוברי אנגלית' - ציון אישי, יחסי לרמת הקבוצה, ציון על בסיס 100 המשוקלל בתוספת של 15 נקודות לצורך חישוב הממוצע של 'תלמיד מצטיין'.
לסיכום, ב"דרור" מוצעות חלופות בתוך כל יחידת לימוד וגם תכניות לימודים חלופיות. הדינמיות והתנועה בין החלופות מממשות את היתרונות של בית ספר גמיש.
מיפוי רמות התפקוד של התלמיד
שלב שישי בארגון הלימודים הוא מיפוי רמות התפקוד של התלמיד בתחום הלימודי, ההתנהגותי, הרגשי והחברתי. זאת, בהתאם למפורט בפרק ה' – היערכות למיצוינות.
משוב והערכה לתהליך הלמידה
בשלב שביעי מעריכים את תהליך הלמידה. המשוב וההערכה מתבצעים ארבע פעמים בשנה, ובכיתות ז' ו-י' - חמש פעמים בשנה. התָכנה לניהול המידע וההערכה בבית הספר מקלה מאוד. מושאי ההערכה הם:1. ידע והישג, כולל מיומנויות. נוסף לדיווח הממוחשב השוטף על ההישגים בכל רבעון, יצרנו לכל תלמיד מדד אישי משוקלל של 'ההתקדמות היחסית בלימודים ביחס לשכבה'. יחידת ההערכה של חטיבת הביניים מעבדת את הנתונים של הציונים במבחני הבנת הנקרא, מתמטיקה ואנגלית שאנו עורכים לבוגרי כיתות ו', ואת הציונים בתעודות בכל מחצית. כדי לפשט ולקבל מדד כללי אנו מעניקים למקצועות השפה משקל של 30%, למתמטיקה 30%, לאנגלית 25% ולמדעים 15%. כך אנו משקפים באמצעות ערך אחד את ההתקדמות או את הנסיגה של התלמיד בלימודים ביחס לכיתתו ולשכבתו, בכל מקצוע לחוד וגם בממוצע בלימודים בכלל. בישיבות ההערכה אנו עורכים דיונים לפי החתכים של תלמידים שנסוגו - לגביהם צריך לברר את הסיבות ולשקול 'קידום נמרץ' , או תלמידים שהתקדמו וראויים להיות 'לומדים עצמאיים' וכו'.
2. תחום נוסף להערכה הוא היכולת וההתפתחות המְרַבית המשוערת - Z.P.D. - Zone of Proximal Development. יועץ השכבה מעריך פעם בשנה את 'טווח ההתפתחות המרבית המשוערת' באמצעות אבחונים דידקטיים-פסיכולוגיים, מבחנים של מכון "הדסה", הערכת מורים וכיו"ב. היועץ מעדכן את המורים.
3. נושא חשוב להערכה אצלנו הוא רמת התפקוד בתחום הלימודי, הרגשי, החברתי וההתנהגותי. זאת, באמצעות 'מדד ההתקדמות ברמת התפקוד' שהוצג לעיל.
התאמת המסלול האישי בלימודים
שלב שמיני ואחרון לארגון הלימודים הוא התאמת המסלול האישי בלימודים. בזכות הגמשת ארגון הלימודים ביכולתנו להציע לכל תלמיד מסלול אישי המתאים להתקדמותו. ההתאמה נעשית במסגרת ניהול מעתיד להווה ברמת הפרט, בגישת ניהול לפי יעדים - נל"י - Management by Objects - M.B.O. כך הצוות דן עם התלמיד ועם הוריו בשאלות, כמו:- האם משה יכול לעבור מתכנית 'בסיס' לתכנית 'גרעין'?
- האם הוא רוצה להיות ב'קידום נמרץ'?!
כל זאת תוך בחינה כוללת של אילוצי בית הספר, נתוני התלמיד והתייחסות ל'טווח ההתפתחות המרבית המשוערת' ולבחירתו של התלמיד. המשתנים הנלקחים בחשבון מוצגים בתרשים שלהלן:
התאמת המסלול האישי בלימודים
תרשים מס' 3
בהתאמה האישית של המסלול בלימודים מיושמים עקרונות רבים של פדגוגיה ניסויית ושל מבנה ארגוני מדגם .Hi. Ed: הבניה מתמדת מחדש ושינוי מדרגה שלישית, ניהול מעתיד להווה, מערכתיות, גמישות, בחירה והתאמה, דינמיות ומהירות, ביזור ואוטונומיה לצוותי המקצוע והשכבה ומיצוינות.
בסיום שלב ההתאמה של המסלול האישי בלימודים אנו חוזרים שוב לשלב ראשון (איסוף מידע), משם - לשלב שישי (מיפוי רמת התפקוד), אחר כך - לשלב שביעי (משוב והערכה) וחוזר חלילה. כל זאת - ארבע-חמש פעמים בשנה.
3. ארגון הלימודים בשכבת ט'
ארגון הלימודים בשמונת השלבים שלעיל מאפיין את כל שש השנים. עם זאת, לכל תקופה יש מכֻוונות משלה. השנתיים הראשונות הן תקופה של מורטוריום בלימודים. הפרספקטיבה היא ביסוס והשלמת פערים, כלומר מכוונות רבה להווה ולעבר. בכיתות ז'-ח' אנו נמנעים מ'האצה' בהספק החומר ומכַוונים את הלומדים העצמאיים להרחבה ולהעמקה (לגבי תלמידים מחוננים ומצטיינים - המדיניות שונה).
לעומת זאת, השנה השלישית היא שנת מעבר: רמת הקושי עולה, קצב הלימודים גובר, והמכוונות נוטה לקראת העתיד ולחשיפה ללימודים בחטיבה העליונה. השיבוץ למקצועות הבחירה בחטיבה עליונה נערך כבר לקראת פסח של כיתה ט'. המבחנים המסכמים הקובעים בסיום ט' נערכים במשותף עם צוותי ההוראה בחטיבה העליונה. תוך כדי העלאת רמת הקושי והאצת קצב הלימודים הפערים בהישגים בלימודים הולכים ומתרחבים.
צמצום פערים או הרחבת פערים
האם בית הספר מצליח לצמצם את הפערים?האם בית ספר גמיש-מותאם יכול להציע נוסחה חינוכית-מקצועית מתקדמת יותר של "גם - וגם"?
הטענה שלנו היא כי המשאבים אינם אחידים, לכן אינם כה מוגבלים. תלמידים שונים זקוקים למשאבים שונים לצורך התקדמותם. תלמידים מצטיינים זקוקים בראש ובראשונה לאתגור, למגוון של אפשרויות בחירה, להזדמנויות ללמידה עצמאית וכו'. לעומת זאת, תלמידים מתקשים זקוקים מאוד לתיווך של מורה בקבוצות קטנות. לכן, השאלה היא האם בית ספר גמיש יוצר מגוון של משאבים, והאם כל תלמיד זוכה למשאבים המותאמים לצרכיו ומאפשרים את התקדמותו. הטענה שלנו היא שניתן וצריך להתאים לכל תלמיד את המשאבים הנחוצים לו ולקדם גם את המצטיינים וגם את המתקשים. ואולם, במקביל להתרחבות הפערים בחטיבת הביניים מתרחש תהליך נוסף: רבים מהתלמידים המתקשים רוכשים ביטחון מבחינה חברתית וגם האֵמון שלהם בבית הספר גובר. רבים מהם בשֵלים עתה להכיר בקשייהם בלימודים, לפַתח מיקוד שליטה פנימי ולזהות באופן ריאלי יותר את טווח ההתקדמות המרבית המשוערת שלהם. תלמידים אלה מוכנים לעבור מרצונם לכיתות הומוגניות-קטנות בהן יזכו לקידום נמרץ בלימודים. לכן, בשנה השלישית אנו עוברים לכיתות אם הומוגניות יותר בלימודים, אך מתוך בחירה של התלמידים!
כיתות אם הומוגניות מתוך בחירה של תלמידים
האומנם תלמידים בוחרים באילו כיתות ילמדו?אפשרות הבחירה קיימת, אך בתנאים שיפורטו להלן. בכיתה ט' אנו מארגנים את כל כיתות האם מחדש ל-9 כיתות אם גדולות ו-2 כיתות קטנות. (כיתה אחת בשכבה היא בדרך כלל כיתת חינוך מיוחד על-אזורית). שתי הכיתות הקטנות נקראות 'כיתות קידום'. לומדים בהן עד 25 תלמידים. בכיתות אלה אנו פוטרים את התלמידים מלימודי ערבית, ובמקום זאת ניתנת תוספת שעות ללשון ולהיסטוריה - המקצועות בהם ייבחנו התלמידים בבחינות הבגרות הראשונות בכיתה י'. במתמטיקה ובאנגלית התלמידים משולבים בלימודים ברביעייה. כיתות הקידום מיועדות לתלמידים שממוצע ציוניהם הוא 65-55, שתפקודם הלימודי תקין, והם משקיעים מאמץ בלימודים. הכניסה לכיתות הקידום היא אך ורק מתוך בחירת התלמיד. תלמיד המתחרט על בחירתו יכול לחזור מיד לכיתתו הקודמת. תלמידים המפריעים לאחרים ללמוד אינם רשאים להתקבל, ומי שהתקבל ומפריע - מוחזר לכיתה גדולה. התלמידים לומדים בדרך כלל בתכנית 'גרעין' או בתכנית 'רגילה' וניגשים למבחנים השכבתיים המשווים. בכיתות אלה מלמדים המורים המתאימים ביותר
כיתות אם גדולות וקטנות
מהיכן התקן לכיתות קטנות?אין תקן מיוחד. זוהי הבניה מחדש תוך שימוש באותם המשאבים. כדי ליצור את שתי 'כיתות הקידום' אנו מפרקים שתי כיתות אם בהן הדינמיקה החברתית ואווירת הלימודים פחות טובות. כתוצאה מכך מספר התלמידים בכיתות הגדולות עולה לכ-36 בממוצע. האם בכיתות הקטנות לא חזרנו ל'הקבצות'? השאלה היא איך מגדירים 'הקבצה'. אם בכיתות הקידום מקבלים תגבור שעות בלשון ובהיסטוריה, מלמדים בהן המורים הטובים והמתאימים ביותר, אווירת הלימודים טובה, התלמידים מתקדמים לקראת תכנית הלימודים ה'רגילה', והעיקר, אם לומדים בהן מתוך בחירה - הכיתות הקטנות הללו אינן נתפשות כמגבילות את התלמידים או כמתייגות.
אם זה כל כך מוצלח, מדוע לא להכריח את מי שזקוק להיות בהן?
תלמיד שאינו רוצה ללמוד לא יועילו לו המשאבים. להיות בכיתת קידום זה "פרס גדול" ולא עונש. אחד מהעקרונות החינוכיים שלנו הוא שאיננו כופים על תלמידים לקבל סיוע. בית הספר צריך להוות זירה להתנסות ולהתפתחות חיובית של האישיות. כפייה תעכב תהליך חיוני זה. כל זאת תוך שאנו מבטיחים סיוע יעיל גם למי שירצה "לעלות על הרכבת" מאוחר יותר. יחד עם זאת, יש לנו עיקרון חינוכי נוסף: "לתלמיד אין זכות מוסרית להפריע לאחרים ללמוד". אם תלמיד מפריע לאחרים ללמוד אנו מתערבים וקובעים באיזו כיתה ילמד. לכן, אם נגרמת הפרעה לכיתה שלֵמה לאורך זמן, אנו מתערבים - במַעבר לכיתה ט' - ומפרקים כיתות אם שהדינמיקה החברתית, או האווירה הלימודית בהן - שליליות.
האם התלמידים בכיתות הגדולות אינם מפסידים מארגון זה של לימודים?
מניסיוננו, הכול מרוויחים מהשינוי. 10 הכיתות החדשות הופכות הומוגניות-גבוהות יותר ברמתן, אווירת הלימודים משתפרת, וההישגים עולים. נזכיר כי בכיתות אלה כשליש מהתלמידים מנצלים את האפשרות להיות 'לומד עצמאי' במידעת, לכן בפועל יש בהן לעתים פחות מ-36 תלמידים בממוצע בכיתה. בכיתות הגדולות שפורקו נמנעים דשדוש ונסיגה בגלל דינמיקה חברתית שלילית או אווירת לימודים ירודה. 'כיתות הקידום' הן לרוב סיפור של הצלחה. למעשה, יש זינוק באווירת הלימודים ובהישגים של כלל השכבה. ההבניה מחדש של כיתות האם בכיתה ט' היא, אם כן, מצב של Win-Win. זאת, כיוון שהמשאבים לחלוקה בין התלמידים אינם אחידים, לכן אינם כה מוגבלים. בבית ספר גמיש ייתכן מצב שכל אחד נהנה מהמשאב שהוא זקוק לו ביותר: לתלמידים מתקשים - כיתות קטנות, תגבור שעות בלשון ובהיסטוריה וכו', ולאחרים - מסגרת מאתגרת ואווירת לימודים ממריצה. זוהי נוסחה של "גם - וגם". הפתרון לבעיה של חסרון המשאבים הוא בהבניה גמישה של ארגון הלימודים.
האם שינוי הרכב כיתות האם שלוש פעמים בשש שנים אינו מערער את היציבות ואת הרוגע?
שלוש שנים באותה מסגרת לימודית-חברתית בחטיבת הביניים עלולות להפוך לקיבעון מזיק. החשש הוא מפני "תרדמת", כי העתיד (המַעבר לחטיבה עליונה) נראה רחוק ואינו ממריץ. לעומת זאת יצירת 'משבר מבוקר' עשויה להוות מנוף לצמיחה אישית מתוך בחירה. השינוי תורם לרוב גם "אדרנלין" לדינמיקה חברתית חיובית. נדגיש שוב כי תלמיד שאינו מפריע לאחרים ללמוד ואינו רוצה לעבור לכיתת קידום יכול להישאר בכיתתו, גם אם הישגיו נמוכים.
הרצף במַעבר לחטיבה העליונה
כיצד נשמר הרצף במַעבר לחטיבה העליונה?המעבר לחטיבה העליונה הוא 'משבר מבוּקר' נוסף. יש בו היתרונות של התחלה מחדש עם רשת הביטחון של תכנון הלימודים ותיאום שש-שנתי ושל ליווי אישי של המחנכים והצוותים של שתי החטיבות במשותף. דוגמה לתיאום בין שתי החטיבות היא מבחני סוף השנה ב-ט'. בחודש האחרון ללימודים אנו מקיימים מבחנים מסכמים בחלק מהמקצועות. המטרה היא לשמור על אווירת לימודים עד לסוף השנה ולנצל את זמן הלימודים עד הרגע האחרון. מבחנים אלה מחוברים על ידי צוותי המקצוע של שתי החטיבות במשותף. אנו מספיקים להתחשב בתוצאות המבחנים בשיבוץ לקבוצות הלמידה לקראת כיתה י', אך איננו מספיקים לכלול את הציון בתעודת סוף השנה. לכן החלטנו שציון המבחנים המסכמים של ט' ייחשב לציון הראשון באותו מקצוע בכיתה י', בערך של 5% מציון המחצית הראשונה. כך נשמר הרצף במעבר מחטיבה לחטיבה. דוגמה נוספת היא קורסי הכנה הנערכים בקיץ, במעבר מ-ט' ל-י', במימון ההורים. תלמיד יכול לבסס את החומר, לשפר ציון, לעבור משלוש יחידות לימוד במתמטיקה לארבע וכו'. מובן כי השיבוץ לכיתות האם ולקבוצות הלמידה נעשה על ידי הצוותים החינוכיים של שתי החטיבות במשותף. לסיכום, הגמישות והרציפות מאזנים את המשבר שבמעבר.
4. ארגון הלימודים בכיתות י' – י"ב:
מבנה הלימודים בחטיבה עליונה מצוי במתח בין שני 'הגיונות סותרים'. מצד אחד, הגמשה - פיצול לצבירת היקף לימודים שונה, לרמות קושי שונות, לתכניות לימודים מודולריות ולקצב לימודים שונה (מועדי חורף-קיץ). מצד שני, הקשחה - הסללה למסלולים נבדלים, כגון 'בגרות מורחבת', 'בגרות רגילה', 'מב"ר' בכיתה נפרדת, 'בגרות חלקית' של 14 יח"ל ו'תעודת גמר'.
בתי הספר "נקרעים" בין ההגיונות הסותרים הללו, אך נגררים לרוב ל'ארגון לימודים קשיח'. הקשיים והאילוצים בהכנת מערכת שעות מורכבת כל כך, הסכנה של אובדן שליטה הנובע מהפיצול לתכניות לימודים ולקבוצות למידה רבות כל כך והמחויבות להבטיח השגת תעודת סיום מסוימת - כל אלה לוחצים על בתי הספר לכיוון של 'ארגון לימודים קשיח' מדי.
הנזק בארגון לימודים קשיח
תכנון לימודים קשיח בחטיבה העליונה מתבטא ביצירת מסגרות קבועות, בהתאם לדרישות ולמועד קו הסיום בי"ב, תוך מיון התלמידים אליהן מראש, לפי מצבם בנקודת ההתחלה בכיתה י'. זהו ניהול קשיח מעתיד להווה שאנו מסתייגים ממנו. זאת ועוד, תכנון לימודים קשיח גם מצמצם את אפשרויות הבחירה של התלמידים בגלל ההכרח לבחור בקבוצות של מקצועות ('גושים', 'שרשרות' או 'רכבות') במקום צירוף אישי של מקצועות בחירה. תכנון לימודים קשיח "מתאים" את התלמיד למסגרת במקום "לתפור" עבורו את המסגרת האישית המתאימה לו.
ארגון לימודים קשיח מאלץ, אם כן, לבחור מה שאין רוצים. הוא מעכב שלא לצורך או מאיץ כשלא מוכנים. הוא עלול לתייג ולמנוע "פריחה מאוחרת" של תלמידים. במילים אחרות, מבנה ארגוני קשיח פוגע במיצוי הפוטנציאל של רבים מהתלמידים וגורם לירידה בהישגיהם. לדעתנו, זוהי אחת הסיבות לאחוז הנמוך של מסיימי י"ב הזכאים לתעודת בגרות בישראל!
אנו סבורים שמבנה לימודים קשיח אינו גזֵרה משמים. לדעתנו, ניתן להשיג שליטה ובקרה באמצעים אחרים. ארגון הלימודים הגמיש אצלנו מקיים את המתכונת המתחייבת ממבנה בחינות הבגרות, אך מעמעם את ההסללה הנגזרת ממנה עד למינימום האפשרי.
תכנון לימודים גמיש בחטיבה העליונה
נשמע פשוט, אך כיצד זה אפשרי?לצורך תכנון לימודי גמיש נבנות מערכות לימודים נבדלות לכל תחום. אנו מפרקים את מסגרות הלימודים לשישה תחומים נבדלים: א. מתמטיקה ב. אנגלית ג. מקצועות רבי המלל ד. מקצועות הבחירה ה. מקצועות 'סותמי חורים' ו. הזדמנות שנייה. השיבוץ לכל אחד מהתחומים נעשה ללא תלות בשיבוץ לתחום האחר. התלמיד לומד ברמה הגבוהה ביותר שביכולתו בכל תחום בנפרד, ללא קשר לשייכותו לכיתת האם או למצבו בשאר המקצועות. בכל תחום מתאפשרת תנועה מערכתית בין קבוצות הלימוד השונות, ללא קשר לתנועה במסגרות הלימודים האחרות.
מתמטיקה
המקצוע נלמד ברביעיות, ולעתים גם בשמינייה. תכנית הלימודים המודולרית מאפשרת מסלולים וקצב שונים המותאמים למצב ההישג של התלמיד ולתפקודו. הניידות המערכתית היא בין שישה סוגים של קבוצות אפשריות:
- לקראת 3 יחידות לימודים ב-6 שעות שבועיות.
- לקראת 3 יח"ל ב-5 שעות שבועיות (הגמשה והתאמה של הזמן).
- לקראת 4-3 יח"ל (תלמידים המסוגלים להגיע ל-4 יח"ל מתוגברים בשעה שבועית בנפרד).
- לקראת 4 יח"ל.
- לקראת 5-4 יח"ל (מתחילים לקראת 4 יח"ל ומתוגברים להגיע ל-5 יח"ל).
- לקראת -5 יח"ל.
מספר הקבוצות נקבע בכל שנה לפי הצרכים של התלמידים ולפי התקציב של בית הספר. אנו שומרים רזרבה תקציבית לתוספות קלות במהלך השנה. התנועה של התלמיד בין קבוצות הלמידה נבדקת לקראת תחילת כל רבעון, וקבוצות הלמידה משתנות בהתאם.
אנגלית
המקצוע נלמד במבנה דומה לזה של מתמטיקה. יש גם קבוצה מואצת ל-5 יח"ל המסיימת בכיתה י"א. ישנם תלמידים המתוגברים בקבוצות קטנות במיומנות שפה זו או אחרת. ושוב, השיבוץ לקבוצות הלמידה המשתנות והתנועה ביניהן אינם תלויים בשייכות לכיתת האם, או במצב התלמיד במקצוע אחר.
מקצועות רבי מלל
רוב מקצועות החובה - תנ"ך, לשון, היסטוריה, ספרות ואזרחות – הם רבי מלל לעומת שאר המקצועות. מקצועות אלו נלמדים אצלנו בכיתות האם, שהן קבוצות קבועות, יחסית, מבחינת ניידות התלמידים. בתחום השפה אנו עדים לקשיים גוברים והולכים בקרב בני הדור הזה. לכן, בהרכב של כיתות האם ובתכנית הלימודים שלהן אנו מתחשבים בעיקר בקושי בשפה. בכל שכבה אנו מציעים 6 כיתות אם גדולות ו-6 כיתות אם קטנות. אנו מניידים ומתאימים את המשאבים בין כיתות האם, בהתאם לצרכים של התלמידים.כיתות אם גדולות וקטנות
כיתת אם גדולה מונה 35 תלמידים ויותר. היא מיועדת לתלמידים בעלי ממוצע 75 ומעלה במקצועות רבי המלל בתעודת סיום ט'. הקצאת השעות למקצועות החובה היא לפי התקן, ולא מעל לו. לכיתות הגדולות משובצים מי שתפקודם 'נורמטיבי' וביכולתם לעמוד בעומס הלימודים בתנאים "רגילים". מכיתות אלה ניתן לבחור שני מקצועות בחירה מוגברים ברמת 5 יחידות לימוד, אך אין חובה ללמוד שני מקצועות בחירה מוגברים. 6 כיתות האם הגדולות הן הטרוגניות-שוות ברמת התלמידים. אין כיתות נפרדות למצטיינים.כיתת אם קטנה מונה 18 - 28 תלמידים. היא מיועדת לתלמידים הזקוקים לתוספת שעות במקצועות החובה. 6 כיתות האם הקטנות הן הומוגניות, יחסית, ושונות זו מזו, לפי היקף הסיוע הנדרש. בהתאם לכך, התלמידים זוכים לתגבור משמעותי של שעה-שעתיים שנתיות בכל אחד ממקצועות השפה הנלמדים באותה שנה. לעומת זאת, בכיתות האם הקטנות ניתן לבחור מקצוע בחירה אחד בלבד ברמת 5 יח"ל.
כשליש מהתלמידים בשכבה לומדים ב-6 הכיתות הקטנות, וכשני שלישים ב-6 הכיתות הגדולות. כך אנו מניידים את המשאבים של מספר שעות ההוראה וגודל הכיתה ממי שזקוק להם פחות למי שזקוק להם יותר. אפשרית גם ניידות בין כיתות האם, לפי ההתקדמות במקצועות החובה.
11 מתוך 12 כיתות האם לומדות לתעודת בגרות רגילה או מורחבת, ורק כיתה אחת בשכבה לומדת מראש לקראת תעודת בגרות חלקית.
נזכיר שוב, כי מרוב כיתות אם אלה ניתן לבחור כל מקצוע או צירוף של שני מקצועות בחירה, וכי אין קשר בין הלימודים בכיתת האם לבין לימודי האנגלית או המתמטיקה.
האם 'כיתה 'קטנה' היא כיתת מב"ר?
כן, מבחינת העקרונות של צמצום מספר התלמידים בכיתה ותגבור השעות, אך לא מבחינת הניידות והרחבת אפשרויות הבחירה של התלמיד. המבנה של כיתת מב"ר הוא קשיח וסגור. מבודדים את התלמידים לכיתת אם אחת, בה לומדים את כל המקצועות, כולל מקצוע בחירה מסוים, כגון גיאוגרפיה. לעומת זאת, הכיתות הקטנות שלנו משולבות ברביעיות ותלמיד יכול ללמוד מתמטיקה או אנגלית ברמה המותאמת לו. כמו כן, מרוב הכיתות הקטנות תלמיד יכול לבחור כל מקצוע בחירה מוגבר שביכולתו ללמוד. ישנם תלמידים היכולים, למשל, להצטיין באמנות פלסטית, בלימודי ארץ ישראל או במחול. אין טעם להכריחם ללמוד בכיתת מב"ר מקצוע שאינם מעוניינים בו. זאת ועוד, לעתים נוצר בין כיתות האם הקטנות פער בקצב הלימודים במקצוע מסוים. במקרה כזה, תלמיד יכול לעבור לכיתת אם אחרת ולהתאים לעצמו את הקצב ואת ההספק בלימודים במקצועות החובה. לסיכום, ניתן לומר כי כיתת מב"ר מגבילה חלק מהתלמידים שלא לצורך. אנו מרחיבים את המרכיבים הרצויים שבכיתת מב"ר ל-6 כיתות אם, המכילות כשליש מתלמידי השכבה.
מקצועות הבחירה
תודות לגודלו של בית הספר אנו יכולים להציע 20 מקצועות בחירה מוגברים ברמת 5 יח"ל, שכולם מזכים בבונוס להשכלה גבוהה. במספר מקצועות אנו מקיימים שתי קבוצות מקבילות. מספר הקבוצות הרב והמבנה הגמיש של המערכת מאפשרים כמעט כל צירוף בין שני מקצועות מבוקשים. כך נוצרים למעלה מ-70 צירופים אישיים שונים בכל שנה.מערכת לימודים אישית-מותאמת-גמישה
ארגון הלימודים הגמיש ב"דרור" מאפשר בפועל התאמת מערכת לימודים אישית-גמישה לכל תלמיד. זאת, כתוצאה מ:א. הפרדה בלימודים בין קבוצות המקצועות השונים - מתמטיקה, אנגלית, מקצועות רבי המלל – ואפשרות הניידות בכל אחד מהם בנפרד;
ב. יצירת כיתות אם גדולות וקטנות ואפשרות הניידות ביניהן;
ג. ריבוי מקצועות הבחירה ואפשרות בחירה בין כ-70 צירופים אישיים שלהם;
האם לא נוצרים 'חלונות' רבים מדי במערכת אישית לתלמידים?קשיים בהרכבת מערכת שעות אישית – ופתרונם
אכן זו הבעיה העיקרית של מערכת אישית גמישה כל כך המתחשבת בפרט. 'חלונות' הם בזבוז זמן יקר של התלמידים. כדי למנוע 'חלונות' ככל שניתן אנו מגמישים עוד יותר את ארגון הלימודים בחלק מהמקצועות ואת הרכבת מערכת השעות כמפורט להלן.
מקצועות 'סותמי חורים'
אנו מבדילים בין 'מקצועות קשיחים' לבין 'מקצועות גמישים'. מקצועות קשיחים חייבים להילמד בסדר מסוים או במחצית מסוימת, לכן עדיף שיילמדו במבנה כיתתי קבוע. לעומתם, 'מקצועות גמישים' אינם חייבים להילמד בכיתת האם דווקא (חינוך גופני, למשל), או אף אינם חייבים להילמד באותה מחצית דווקא (הבעה עברית, למשל). המקצועות הגמישים יכולים 'לסתום חלונות'. לפיכך, הרכבת מערכת השעות נעשית בארבעה שלבים:
1. עיבוד בקשות התלמידים לצירופי מקצועות הבחירה ושיבוץ הצירופים, תוך ניסיון לאפשר את כל הבקשות.
2. שיבוץ המקצועות הקשיחים.
3. איתור כל ה'חלונות' שנוצרו לתלמידים מסוימים.
4. שיבוץ המקצועות הגמישים - תוך יצירת קבוצות למידה קטנות שאינן כיתות אם - בתוך ה'חלונות' של תלמידים.
אכן זו מערכת אישית לתלמיד. יתר על כן, זו אינה רק מערכת שתלמיד בוחר לעצמו ממה שמוכתב מראש, אלא הבניית מסגרות למידה, הקצאת שאר המשאבים והתאמתם הדינמית, לפי הצרכים וההישגים המשתנים תוך כדי תנועה. כזכור, כל המידע הנחוץ לשליטה זורם מהטלפונים הניידים של המורים למנב"ס בזמן אמת באמצעות תָּכנת Icontact, אולם השליטה לא הייתה מתאפשרת ללא העבודה השיטתית של המורים, המחנכים, המזכירוֹת ושאר בעלי התפקידים.
הזדמנות שנייה
במקביל למערכת הלימודים המתוכננת מראש נבדק מי לא ניגש למבחן בגרות מסוים או נכשל ומעוניין לחזור על החומר ולהיבחן שוב. מופעלת מערכת לקבוצות קטנות של 'הזדמנות שנייה'. ההזדמנות השנייה מגיבה לתוצאות בחינות מועד חורף, קיץ או מועדי ב' - 'תוך כדי תנועה'. לעתים זו הנחיה אקסטנסיבית של מורה, ולעתים זו קבוצת לימוד במערכת. הקצאת השעות להזדמנות השנייה תלויה בתקציב "דרור" באותה שנה ונשענת גם על השתתפות ההורים במימון. אנו מקווים שמשנת תשס"ט מקור המימון יהיה תוספת השעות הפרטניות שניתנה למורים לקראת הרפורמה במבנה של עבודת המורים בחינוך העל יסודי.
5. סיכום: מיצוינות בחטיבה עליונה
ארגון הלימודים בחטיבה העליונה משלים רצף שש-שנתי ובו שלושה שלבים. בכל שלב אתגרים שונים, אך העקרונות של הפדגוגיה הניסויית זהים: גמישות ארגונית, ביזור, מערכתיות, הבניה מתמדת מחדש תוך כדי תנועה, דינמיקה וזריזות, ועוד. המעברים משלב לשלב מנוצלים ליצירת 'משבר מבוקר' הממריץ להתפתחות ולצמיחה. זאת, תוך קיום 'רשת ביטחון' ו'קידום נמרץ' לתלמיד שלא היה בָּשל לקבל סיוע בשלבים מוקדמים יותר - בכל שלב מחדש.
גם בחטיבה עליונה כל תלמיד זוכה למשאב לו הוא זקוק יותר. לתלמידים מתקדמים ומהירים - כיתות אם ברמה גבוהה, זכות ללמוד לבגרות מורחבת עם שלל צירופים, אפשרות להאצת קצב הלמידה במקצועות החובה ופנאי לצבירת נקודות לתואר ראשון או לעיסוק משמעותי אחר, ועוד. לתלמידים מתקשים או אִטיים - כיתות אם קטנות, קצב אישי, תגבור להשגת תעודת בגרות מלאה, הזדמנות שנייה 'תוך כדי תנועה', ועוד.
מודל הלימודים הגמיש ב"דרור" מביא את תהליך המיצוינות בחטיבה העליונה לשיא. התלמיד לומד בכל אחד מהתחומים ברמה הגבוהה ביותר שביכולתו, ללא קשר למצבו בלימודים בתחומים האחרים. השיבוץ אינו נקבע אך ורק לפי ההישגים בנקודת ההתחלה בכיתה י', אלא גם מעתיד להווה, בהתאם ל'טווח ההתפתחות המרבית המשוערת' של התלמיד. זאת, תוך כדי ניידות בכל תחום והקצאה גמישה של משאבי הלמידה. המודל ה'גמיש-מותאם' של הלימודים מאפשר להתאים את תנאי הלמידה הרצויים לכל תלמיד, ובכך להגיע למיצוי מרבי של הפוטנציאל האישי.האם יש נתונים המוכיחים את הצלחת המודל ה'גמיש-מותאם' בלימודים?
המודל השש-שנתי ה'גמיש-מותאם' בלימודים הוחל בהדרגה בחטיבת הביניים בשנת הלימודים תשס"ב. המודל הגיע למלואו בחטיבה העליונה לראשונה בשנת הלימודים תשס"ז. במהלך שש השנים הללו אנו עדים למגמת שיפור מתמדת:
א. אחוז הזכאות לבגרות במחזורים שלמדו במודל הגמיש הגיע לכ-80% מכלל תלמידי המחזור – עלייה של כ-15% לעומת התקופה שלפני החלת המודל.
ב. איכות ההישגים בבחינות הבגרות ביחס לממוצע הארצי נמצאת בעלייה.
ג. שיעור ההתמדה עד י"ב עלה, ואחוז הנשירה מ-ז' עד י"ב פחת, ועומד על 0.3% בלבד.איך מסתגלים התלמידים והמורים למודל הגמיש ולתנועה המתמדת בתוכו?
יצירת תרבות ארגונית תומכת היא הכרחית. בכך נעסוק בפרק הבא.
חזרה ל"אודות דרור"