קריית חינוך "דרור"

פינת זיכרון ליקירתנו
אגם לוי


פיי זינגר 30/04/2018
אמנם לא הכרתי את אגם אישית, אבל הכרתי את זיו פניה, את אורה הטוב הקורן דרך עינייה הירוקות, בהירות בהירות כאור שמש מסנוור אך המלטף את הלב. חיוך קטן מידי פעם גם היה. והכאב, הוא עדיין גדול. כל כתבה שקראתי, כל מכתב שנכתב אל האבוד שקראתי, בכיתי, פשוט ככה, כשלא מכירה אותם, פשוט ככה נשפכו דמעותיי על המסך שבכל כמה דקות נדלק עם כתבה אחרת, עוד מידע, עוד שם. וככל שמעמיקים לקרוא כך יותר לא מבינים. דמעות של תסכול וכעס הן היו בעיקרן, כי למה? למה זה המצב עכשיו? כשעברתי ליד פינות ההנצחה לשמך אגם, וכשהדלקתי על הבמה נר נשמה לך ולתשעת חברייך שנספו עימך, תמימים, עברה בי צמרמורת. צמרמורת שלא הרגשתי לפני זה. אחרי שהצמרמורת עברה הרגשתי תחושה של חור בבטן, ובלב. זה כואב... סתם, מקרה כלכך סתמי שהיה יכול לחסוך מעשר המשפחות אבל וייסורים ומעשרות ומאות נערים ונערות הקרובים את הכאב הנוראי שהם חווים עכשיו. הם נקטפו כלכך מהר כמו פרחים שקוטפים בגינה ועל מה, ככה בלי מחשבה תחילה, בלי יותר מידי בירורים ובלי אחריות, סתם, פשוט ככה. תהי נשמתה צרורה בצרור החיים ובזכרוננו לנצח.

תומר 30/04/2018
יהי זכרה ברוך!

ענת בקר 30/04/2018
יהי זכרך ברוך !

עודד אלון 30/04/2018

קמיל 30/04/2018

יובל 30/04/2018

אפיק 30/04/2018

אילת עזרא 30/04/2018
איזה קסם של ילדה כל כך עצוב ייהי זכרה ברוך


עידו 30/04/2018
ילדה מיוחדת וטהורה באישיות שלה, מרגיש פיספוס שלא יצא לי להכיר אותה יותר לעומק.

דבורי שייט 30/04/2018
יפה ויפת נפש יהא זכרך ברוך ומאחלת למשפחה שתצליחו להשתקם לצד האור של אגם שלא יכבה דבורי, אמא של שירה שייט מ יב7



ורדי 30/04/2018
הלב כואב על האסון הנורא

חזי דיצי 30/04/2018

<< [1] [2] [3] [4] [5] [6] [7] [8] [9] [10] [11] [12] [13] [14] [15] [16] [17] [18] [19] [20] [21] [22] [23] [24] [25] [26] [27] [28] [29] [30] [31] >>


לזכרה של אגם לוי