קריית חינוך "דרור"

פינת זיכרון ליקירתנו
אגם לוי


יואב תמיר 30/04/2018

ניר תדהר 30/04/2018

אופיר מדרי 30/04/2018

רותי פלד 30/04/2018

שני 30/04/2018

גאיה 30/04/2018
באמת היית פרח שהיה אסור לקטוף יהי זיכרה ברוך

איתי 30/04/2018

רם שיכט 30/04/2018

עינב 30/04/2018
אוי אלוהים הלב נקרע לנוכח תמונתך. נוחי על משכבך בשלום ילדה יפה. תנחומים רבים למשפחה.


עינת 30/04/2018

רחל רחל 30/04/2018

עדי 30/04/2018

"העצב אין לו סוף..." יהי זכרך ברוך.

פיי זינגר 30/04/2018
אמנם לא הכרתי את אגם אישית, אבל הכרתי את זיו פניה, את אורה הטוב הקורן דרך עינייה הירוקות, בהירות בהירות כאור שמש מסנוור אך המלטף את הלב. חיוך קטן מידי פעם גם היה. והכאב, הוא עדיין גדול. כל כתבה שקראתי, כל מכתב שנכתב אל האבוד שקראתי, בכיתי, פשוט ככה, כשלא מכירה אותם, פשוט ככה נשפכו דמעותיי על המסך שבכל כמה דקות נדלק עם כתבה אחרת, עוד מידע, עוד שם. וככל שמעמיקים לקרוא כך יותר לא מבינים. דמעות של תסכול וכעס הן היו בעיקרן, כי למה? למה זה המצב עכשיו? כשעברתי ליד פינות ההנצחה לשמך אגם, וכשהדלקתי על הבמה נר נשמה לך ולתשעת חברייך שנספו עימך, תמימים, עברה בי צמרמורת. צמרמורת שלא הרגשתי לפני זה. אחרי שהצמרמורת עברה הרגשתי תחושה של חור בבטן, ובלב. זה כואב... סתם, מקרה כלכך סתמי שהיה יכול לחסוך מעשר המשפחות אבל וייסורים ומעשרות ומאות נערים ונערות הקרובים את הכאב הנוראי שהם חווים עכשיו. הם נקטפו כלכך מהר כמו פרחים שקוטפים בגינה ועל מה, ככה בלי מחשבה תחילה, בלי יותר מידי בירורים ובלי אחריות, סתם, פשוט ככה. תהי נשמתה צרורה בצרור החיים ובזכרוננו לנצח.

<< [1] [2] [3] [4] [5] [6] [7] [8] [9] [10] [11] [12] [13] [14] [15] [16] [17] [18] [19] [20] [21] [22] [23] [24] [25] [26] [27] [28] [29] [30] [31] >>


לזכרה של אגם לוי