תוכנית המסע

מחכים לבידוק

מכתבים אישיים לכל תלמיד חולקו במטוס על ידי ועדיי התלמידים

מוצאים זמן במטוס גם לנוח ולהרגע

תמונות מבית הקברות היהודי

בית היתומים של קורצאק

איפה היינו...

אנדרטת המרד
האנדרטה לזכר לוחמי הגטו, הוקמה בלב הגטו לשעבר, ברחוב זמנהוף. היא נבנתה בידי הפסל נתן רפפורט ז"ל והעתק מדויק שלה מצוי ב"יד ושם" בירושלים. ליד האנדרטה מתקיימת מדי שנה העצרת הממלכתית לציון יום המרד בגטו.

גטו וארשה
ב- 12 באוקטובר 1940 שידר הרדיו הגרמני פקודה מאת מנהל מחוז וארשה להקים אזור מגורים יהודי, שיהודי וארשה יוכלו לגור רק בו. על היהודים הוטל לעזוב את כל שאר חלקי העיר, כשבו- זמנית הוטל על מי שאינו יהודי לעזוב את האזור המיועד לגטו. הגטו הוקף בחומות, כשמדי פעם צומצם שטחו. הגטו חולק לשני חלקים מרכזיים, הגטו הגדול והגטו הקטן, כשבמעבר הורשו לעבור רק חיילי המשמר הגרמני ותושבים אריים. החל מה - 16 בנובמבר לא הורשו היהודים לצאת אל עסקיהם ומפעליהם אשר היו מחוץ לחומות הגטו. השערים נסגרו, ועסקי היהודים נסגרו והועברו לידי האריים. היה צורך בקבלת רישיון מיוחד על-מנת לצאת מן הגטו. החל מנובמבר 1941 הוטל עונש מוות על כל מי שיצא באופן לא חוקי מן הגטו. הצפיפות בגטו הייתה ללא שיעור. הרחובות היו מוצפים בני-אדם, ביניהם חולים, קבצנים וגוססים אשר התגוללו בחוצות. החיים בגטו הוגדרו על-ידי אחד מאנשי האס.אס בשם "ארגז- המתים" וזאת כמובן בשל התמותה הגדולה שם.
בקיץ 1942 נשלחו יהודים רבים מתושבי הגטו להשמדה, מה שנקרא "השילוח הגדול". באפריל- מאי 1943, פרץ המרד הגדול בגטו והגטו חוסל.

האומשלגפלאץ
כיכר ליד רחובות זמנהוף וסאבקי בצפון גטו וארשה, סמוך לתחנת רכבות משא וליד בית הספר המקצועי. מחצר האומשלאגפלאץ, לאחר ריכוזם, נשלחו רוב יהודי וארשה לטרבלינקה ומיעוטם למחנות אחרים. התחנה החלה לפעול עם האקציות הראשונות בקיץ 1942. כיום שטח האתר מצוין בקיר ובו כתובות בפולנית, יידיש ועברית המציינות את המקום.

מילא 18
הבונקר הראשי של א.י.ל. (הארגון היהודי הלוחם) בוארשה בימי מרד אפריל. לאחר השריפות הגדולות בגטו ואובדן הבסיסים, התרכזו בו פלוגות לוחמים רבות ועימהן מפקדת הארגון. ב- 8 במאי הקיפו הגרמנים את הבונקר. מאחר שאפסו הסיכויים, שלחו לוחמים רבים יד בנפשם, ויש ביניהם שהורעלו בפצצות הגז שהוטלו פנימה. למעלה מ- 100 לוחמים,
וביניהם מרדכי אנילביץ, מפקד המרד, מצאו בו מותם. גופות הלוחמים נשארו עד היום תחת עיי המפולת. מהבונקר לא נותר דבר. אחרי השחרור הוקם גלעד במקום.

דרך הגבורה
ב- 1988, במלאת 45 שנה לפרוץ מרד גטו וארשה, הוקמה אנדרטה שמשני עבריה מונחות אבנים המציינות את דרך הגבורה. האבנים נמצאות לאורך הדרך שבה הובלו יהודי הגטו לאומשלגפלאץ. על גבי האבנים כתובות המנציחות ציוני דרך בתולדות הגטו. על כל אבן חרוטות מנורה, כתובת בעברית ובפולנית והשנים 1939-1945. על האבנים פרטים נוספים כמו סופם של האנשים הנזכרים בהן ואותות כבוד שבהם עוטרו לאחר מותם.
דרך הגבורה מסתיימת באומשלגפלאץ, בגבולו הצפוני של הגטו, ומסמלת את דרך הייסורים והמוות שעברו היהודים בין 1942-1943 בדרכם אל מחנות ההשמדה, כ- 300,000 במספר.

   היום השלישי למסע - יום חמישי, 29.3.01

סיכום היום השלישי במסע

מזג האוויר משתפר והולך ואנו מנסים להתרגל לשמש הקפואה, המתעתעת . לאחר נסיעה של שעתיים וחצי נכנסנו מגיעים אל רחובות הכפר טיקוצין בצפון מזרח המדינה, בו פרחה במשך מאות שנים קהילה יהודית מפוארת. הכפר נראה כאילו נלקח מסיפורי העירה היהודית של שלום עליכם. אנו מתחקים אחרי אורחות חיי הקהילה היהודית מתרשמים מבית הכנסת שנותר על תלו לאורך המלחמה ומנסים לדמיין כיצד אספו הגרמנים במשך שלושה ימים את כל אנשי הקהילה היהודית והובילו אותם אל מותם בקברי אחים ביער לופוחובה הסמוך. אנו יוצאים " בעקבותיהם" אל היער הארור. האדמה השחורה ביער והעצים הגבוהים יוצרים אווירה מקפיאה.
הדממה המעיקה ורחש העצים מהווים ניגוד נורא לקריאות השבר עת נורו עירומים על ידי הגרמנים אל הבורות לידם אנו עומדים כעת - מכבדים את זכרם . מילות התקווה מקבלות שוב משמעות מיוחדת.
ממשיכים אל טרבלינקה.

כאן שוכללה שיטתו של המרצח הנאצי כאשר החל להשתמש בתאי הגאזים. 800000 קורבנות ( 300000 מהם מיהודי ורשה ) מצאו מותם בשבעת חודשי הפעילות של המחנה. אנחנו שומעים בקור המקפיא את ספורו הנורא של מחנה ההשמדה. אין לדעת היכן קר יותר... בגוף או בנפש. הטקס מתרחש במקום מרגש.


בחזרה למלון. מקבלים פקסים מחבקים ואוהבים מהבית.
בערב נפגשים בקבוצות קטנות עם המורים לשיחה על היום שחלף.
מחר מאידנק.

תמונות מהטקס בטרבלינקה

תמונות נוספות

היכן היינו..

טיקוצ'ין - טיקטין - יער לופוחובה
עיירה במחוז ביאליסטוק, בצפון מזרח פולין. היישוב היהודי נוסד בה
ב- 1552. ב- 1642 הוקם בית כנסת הבנוי בצורת מבצר ואשר נשתמר עד היום. עד השואה התקיימה פעילות ציונית ענפה שבמרכזה פעילות תנועת "החלוץ" . ערב השואה היו בה כ- 2500 יהודים.
בתחילת המלחמה פלשו הגרמנים לטיקטין וערכו בה פוגרומים. לאחר כיבושה ע"י הצבא האדום למשך כשנה, שבו ותקפו הגרמנים את הסביבה ואילו הפולנים בזזו את בתי היהודים.
באוגוסט 41' הופיעו שוב הגרמנים תוך שהם מטילים על הפולנים לחפור שלושה בורות גדולים ביער לופוחובה הסמוך. באחד מימי ראשון נקראו יהודי העיר להגיע לכיכר השוק. אל המקום הגיעו משאיות עם אנשי הגסטאפו אשר הובילו את היהודים במסע מבזה ומפרך אל בניין בית ספר באחד מכפרי הסביבה, משם נלקחו במשאיות אל יער לופוחובה שם הושלכו חיים לבורות ונורו במכונות ירייה. למעלה מאלף וארבע מאות יהודי טיקטין נרצחו באותו יום ביער לופוחובה. פעולה זו חזרה על עצמה גם למחרת וכך נמחתה יהדות טיקטין עתיקת היומין מעל פני האדמה.

טרבלינקה
מחנה טרבלינקה היה אחד משלושת מחנות המוות שהוקמו במסגרת "מבצע ריינהרד", שמטרתו הייתה חיסולה הסופי של יהדות פולין. שני המחנות האחרים היו בלז'ץ וסוביבור. במחנות אלה לא נערכה סלקציה. כולם נידונו למוות מידי.
המקום- ליד כפר קטן בשם טרבלינקה, סמוך לעיירה מלקיניה, שהוא צומת מרכזי של מסילות ברזל על הדרך מוארשה לביאליסטוק. המחנה נבנה בלבו של יער והיה מוסתר היטב. בנייתו הושלמה בקיץ 1942, באותו קיץ בו החלו הגירושים הגדולים מגטו וארשה ומגטאות אחרים ברחבי פולין. מסילת הרכבת שהובילה לתוך היער הייתה מוסווית היטב מבלי שאפשר היה לחשוד שמאחורי החזית התמימה למראה נמצאת התופת.
המחנה חולק לשני חלקים: המחנה העליון, אליו הגיעו הרכבות, לשם הובאו הקורבנות, הופשטו ונלקחו מהם חפציהם. כביכול, הכנות לכניסה למחנה עבודה. בצד עמדה "מרפאה", דגל הצלב האדום מתנוסס עליה. לשם נשלחו הזקנים והחולים. מעבר לדלת לא היה אלא בור גדול וכל הנכנס- נורה בעורפו ונפל לבור. האחרים, נדחפו לשביל צר המוסתר משני צידיו בגדרות ובענפי עצים. ה"שלאוך", או "הדרך לשמיים", כך כינו האסירים את השביל אשר הוביל ל"מחנה העליון". שם עמדו תאי הגזים שהופעלו בידי האוקראינים שפעלו בשירות הנאצים. בדרך לתאי הגזים נלקחו מהקורבנות דברי זהב, נגזזו שערותיהן של הנשים ולאחר מכן הופעל מנוע טנק רוסי ישן והגז הוחדר פנימה. כעבור כחצי שעה נסתיים הכל. התאים נפתחו, ואסירים יהודיים - "זונדרקומנדו"- (יחידה מיוחדת שתפקידה היה לקבור את הגוויות) - העבירו את הגוויות לבורות ענק ושם נקברו. עם הזמן, הוחלט להוציא את הגוויות ולשורפן. במשך החודשים יולי 1942-אוגוסט 1943 נרצחו במחנה מעל 850,000 יהודים, ובהם כ- 300,000 יהודי וארשה, יהודים מערים ועיירות בפולין וגם מצרפת, גרמניה ויוון.

   היום הרביעי למסע - יום שישי, 30.3.01

סיכום היום הרביעי

דינו של היום נגזר להתנדנד בין עצב לצחוק.
עזבנו את ורשה ובית המלון ועשינו דרכנו דרומה של עיירת נופש ציורית בשם קג'ימיז' דולני על גדות הויסלה. ביקרנו בבית הקברות היהודי בעיירה שנהרס ומצבותיו נבזזו בעת המלחמה. הסתובבנו ברחובות העיירה הציורית וישבנו בצל טירתו ההרוסה של המלך קזימיר הגדול. האווירה נעימה ומחויכת מזג האוויר נעים והשמש מלטפת ( הכל יחסי כמובן לאור החמסין השורר בארץ ) אך ברקע לא שוכחים את המקום הנורא ההוא אליו מועדות פנינו.
אחר הצהרים אנו עושים דרכנו מזרחה אל לובלין. מאיידנק. שעריי הגיהנום.
המחנה הנורא נפרש לרגלינו. הכל מתחיל להיות מוחשי אך בלתי נתפס. נכנסים במשעול המוות אל תאי הגזים. אל המקלחות אל הריחות, הצעקות , אמבט המגנזיום, והחדרים... החדרים המקוללים ההם, חדרי הגזים. אנחנו שומעים את האנשים, מריחים את הגז, רואים את הייאוש והמבטים הלא מאמינים ונחנקים... הפעם מבכי. ממשיכים אל זוגות הנעליים, ערמות השיער הצריפים השוממים רחבת המסדרים והקרמטוריום...המקום הבלתי נתפס ההוא.. כה מסודר כה מתוכנן כה חולני. על רקע הקרמטוריום עורכים טקס קצר כל מילה מקבלת משמעות חדשה. הרוח הנוראה והקרה נושאת על רקע השקיעה את ההבטחה שכל אחד מאתנו לא יהיה אותו אדם כפי שנכנס לפני פחות משעתיים אל שערי הגיהינום. עשר דקות ואנחנו במלונות בלובלין. קבלת שבת. מתפרקים ושרים בכל גדול. איזה משמעות סרקסטית יש היום לשמחה לחיים.
כל ילד מקבל מכתב אוהב ומחבק מהבית. כמה שאתם חסרים לנו היום.

שבת שלום.

יום שישי - היום הרביעי למסע - תמונות

שרים באוטובוס


בית הקברות היהודי בקוזימיז דולני

כיכר העיירה
שערי הגיהנום
הכניסה למקלחות
בחדרי הגז
הטקס
יזכור
קבלת שבת
מכתבים מהבית - גומעים כל מילה

תמונות נוספות

היכן היינו..

קאז'מייז' דולני
עיירה יפיפייה במחוז לובלין הממוקמת על גבעות שעל שפת הויסלה. במאה ה- 14 רכש המלך קזימייז' הגדול את המקום והקים שם מבצר וארמון נוסף. ב- 1406 התיישבו יהודים במקום.
יהודי העיר עסקו במסחר ובתעשיית הבירה והיו ידועים בעושרם.
תחילת המאה ה- 20 הביאה לעיר את כל הזרמים ביהדות: החסידות, ההשכלה והתנועה הציונית, וכמו כן את תנועות הנוער השונות. ערב מלחמת העולם השניה היוו היהודים כ- 64% מתושבי העיר. במרץ 1942 גורשו יהודי העיר למחנות, רובם הושמדו בבלז'ץ.

מיידאנק
מחנה ריכוז והשמדה מאידאנק הוקם באוקטובר 1941 בפרברי לובלין, על הדך המובילה מלובלין לזמושץ', על ידי שבויי מלחמה יהודים שהוחזקו במחנה ליפובה בלובלין. דרך המחנה עברו קרוב ל- 500,000 אסירים מ- 28 ארצות, מתוכם נספו כ- 360,000 נפש. שישים אחוז מתו בשל תנאי המחנה, וכארבעים אחוז מההשמדה ההמונית. כשליש מהנספים היו יהודים. מאידאנק נועד בתחילה להיות מחנה שבויים סובייטי. במהלך המלחמה שונה ייעודו המקורי, והוא הפך להיות מחנה לעבודות כפייה ולהשמדה. המחנה חולק לחמישה אזורים, אשר כונו "שדות". בכל אחד מהשדות היו 22 צריפים למגורי אסירים, צריפים למנהלה ולבתי מלאכה. נבנו בסך הכל 227 צריפים ושבעה תאי גזים. ב-1943 נבנה קרמטוריום גדול בשדה החמישי. ב- 1941 החלו להגיע טרנספורטים ראשונים של יהודים מרחבי אירופה, אלו היו בנוסף לאסירים היהודים שהיו במחנה מתחילתו. יהודי גטו וארשה הגיעו גם הם בחלקם אל המחנה. סך הכל הגיעו כ- 130,000 יהודים. המשלוחים הגיעו אל תחנת הרכבת בלובלין, כשהאסירים מובלים בקרונות משא ומוצעדים אל שער המחנה תוך צעקות ומכות. מיד עם הכניסה למחנה ערכו הנאצים סלקציה בקרב האסירים היהודים. אלה אשר נראו כשירים לעבודה הועברו למחנות כפייה וכל השאר הובלו לתאי גזים. בעקבות הניסיון שנצבר באושוויץ, החלו להשתמש בגז ציקלון B. לפני מותם נשלחו הקורבנות למקלחות כשהרחצה הייתה חלק מתהליך ההשמדה. מיד לאחר מכן הוכנסו לתאי הגזים כשהגז חודר דרך פתחים בתקרה. גם במאידאנק נשלחו טרנספורטים שלמים אל תאי הגזים בלי שנרשמו אפילו בכרטסת המחנה. בשלהי 1945 הקימו אנשי האס.אס. קרמטוריום גדול בקצה המחנה. כ- 1000 גופות נשרפו מדי יום בקרמטוריום. הרציחות ההמוניות במאידאנק התבצעו לא רק באמצעות גזים. אלפי אסירים נרצחו בירי בשטח המחנה וסביבתו. בסוף 1943, החליטו הנאצים לרצוח את האסירים ששרדו עדיין במחנה מאידאנק. במחנה זה ובשני מחנות נוספים באזור לובלין נרצחו כ- 42,000 יהודים במבצע זה. הרצח בוצע במכונות ירייה תוך השמעת מוסיקה לטשטוש הירי. באביב 1944, בעת שהכוחות הסובייטים התקדמו מערבה, החלו הגרמנים בפינוי שיטתי של מחנות הריכוז . מאידאנק פונה במרץ 1944, כל האסירים החולים נשלחו לאושוויץ והשאר נשלחו למחנות השמדה בגרמניה. לפני נטישת המחנה השמידו הגרמנים את כל הראיות והעלו באש את הקרמטוריום הגדול, אך לא הספיקו להרוס את תאי הגזים ואת רוב צריפי האסירים אשר משמשים עדות למעשי הזוועה.

   היום החמישי למסע - יום שבת, 31.3.01

סיכום היום החמישי

הדגש היום ניתן לפריחה היהודית של תנועת החסידות שסחפה אחריה אוהדים רבים. התחלנו בבית הקברות בלובלין והתקדמנו לכוון דרום מערב כשפנינו מיועדים לקראקוב. בדרך אנו עוברים במרחבים ובעיירות הציוריות של גליציה. ( בעבר לא הייתה אחת מהם בה לא שכנו יהודים ). אנו שומעים הסברים על ערש החסידות, מאזינים למוסיקה חסידית ונכנסים לאווירה המשועשעת משהו. בליז'אנסק בקרנו בקברו של הרבי אלימילך. חלקנו בחרנו לשטוח בקשותינו על קברו ( אם לא יועיל בטוח לא יזיק ) בלאנצוט בקרנו בבית הכנסת היהודי ובארמון המלך. עיקר היום עבר בנסיעה ואנו משתכנים עם ערב בשני בתי מלון בקראקוב.

מחר יכול שינוי בתכנית המקורית כאשר נשים פנינו לאושוויץ בירקאנו.

יום שבת - היום החמישי למסע - תמונות

קברו של רבי אלימלך


שתתגשמנה כל משאלותינו

ארמון המלך
וגם זמן לאהבה

תמונות נוספות

היכן היינו..

ליז'אנסק
עיר בדרום מזרח פולין. לראשונה מוזכרים יהודי המקום לקראת אמצע המאה ה- 16 .
היהודים עסקו בגידול תבואה, בייצור צמר ובירה, חכרו אחוזות ופונדקים.
ליז'אנסק שימשה מרכז חסידי חשוב בפולין, זאת החל מ- 1775 אז השתקע בעיר הצדיק ר' אלימלך. בין שתי מלחמות העולם התנהלה בעיר פעילות ציונית וחינוכית ערה. ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בעיר יותר מ- 3000 יהודים. הגרמנים נכנסו לעיר בערב ראש השנה, 1939, הציתו בתי כנסת ושרפו ספרי קודש.
ערב סוכות גורשו היהודים לתחום הכיבוש הסובייטי. מי שהסתתרו ונשארו בעיר רוכזו לאחר מכן בגטו וב- 1942 הועברו רובם למחנות עבודה והשמדה. מאות מאלה שהועברו לתחום רוסיה נשארו בחיים.

רבי אלימלך
נולד ב- 1717, ומצעירותו נהה אחר תורת האר"י. עם התפשטותה של תנועת החסידות הצטרף אליה רבי אלימלך והיה מהמבססים העיקריים של החסידות המעשית- הצדיקית, עד שהשוו אותו לבעש"ט ולא נמנעו להעמידו בשורה אחת אתו. נפטר ב- 1787.

לאנצ'וט
עיר בדרום מזרח פולין . ערב המלחמה היו בה כ- 2800 יהודים. העיר הייתה בעלת צביון חסידי בגלל שכנותה לליז'אנסק. לאנצוט נכבשה בידי הצבא הגרמני בספטמבר 1939.
גירושם המוחלט של יהודי העיר היה באוגוסט 1942, כ- 5000 יהודים נרצחו ביער סמוך ובכפר פלקיניה. השאר נשלחו להשמדה בבלז'ץ.

   היום השישי למסע - יום ראשון 1.4.01

סיכום היום השישי 1.4.2001

היום אנו שמים פעמינו היום לבירקנאו שם מצאו מותם למעלה ממיליון ומאתיים אלף יהודים. ישר עם הגיענו ההלם אדיר והגרון מתייבש. עיר רחבת ידיים נפרשת לעיננו. מפעל מזוויע שמטרתו השמדה יעילה של אנשים, מכונת רצח שטנית ואדירת ממדים. איזה רוע אנושי איזו חולניות יכולה להגות רעיונות כה נוראים ולהגשימם ביעילות מזעזעת? אנו דורכים על המדשאות המוריקות מביטים מזרי אימה וכעס מופנים אל הגדרות החשמליות הגבוהות. צריפים צריפים ועוד צריפים, שירותים המוניים- ההשפלה. אם במאידנק הומחש לרבים מאתנו, כיצד התרחש תהליך ההשמדה הרי שבירקנאו נותן מושג על המסות הגודל וממדי האסון. פוסעים לאורך מסילת הרכבת החוצה את המחנה. נעמדים על הרמפה שם עמד מנגלה וקבע מי לחסד מי לשבט. עומדים ממש על הנקודה בה חרץ "מפלצת האדם" גורלות בהינף אצבע, על האדמה בה נקרעו ילדים מהוריהם וגברים מנשותיהן. בבירקנאו נבנת התמונה ,ששום ספר לא יוכל לצייר, על ממדיה האדירים של התכנית הזדונית. מגיעים לקרמטוריומים שהופצצו, אל שרידי מכונות ההריגה הנוראות ביותר שהמציא האדם, אל הרוע והשטניות בהתגלמותם. אנו משחזרים את התהליך שאפשר הריגה של 6000 איש ביום. לאחדים מאתנו חשבונות אישיים במקום ואחדים מאתנו סוגרים מעגלים. טקס מרטיט על חורבות הקרמטוריום. ממשיכים אל אושוויץ המתפקד היום כמוזיאון. חוצים ביחד את השער "העבודה משחררת". תלמידות מזהות את הצריפים בהם שהו סביהן.
בערב יוצאים לערב פולקור פולני וכמו בימים רבים צריכים לעשות את המעבר בין העצב והשבר אל החיים.אולם במהלך הערב תלמידים מספרים שהחוויה לא מניחה והם ממשיכים לעכל את התמונות שראו היום בגיא ההריגה.

יום ראשון - היום השישי למסע - תמונות

הכניסה לבירקנאו


מסילה שלא נגמרת

עיר של צריפים
השירותים. ההשפלה.
לאורך המסילה
על הגדרות
אנחנו כאן
על המסילה בדרכם של ההולכים
רמפת המיונים מי לחיים מי למוות
על שרידי הקרמטוריום
טקס למרגלות הקרמטוריום
טקס מול עצים שראו הכל
אם ובת סוגרות מעגל
אב ובת מתחזקים יחדיו
מציריים על השרידים
מתחת ל"עבודה משחררת"אוושוויץ
הצריף של סבא אוושוויץ
הצריף של סבא אוושוויץ
טקס בקיר המוות אוושוויץ
ערב פולקלור
ערב פולקלור
אושוויץ- בירקנאו
אושוויץ היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שהקימו הנאצים. המחנה הוקם כ- 60 ק"מ מערבית לקראקוב בסמוך לעיירה הפולנית אושווינצ'ים (בגרמנית- אושוויץ), הנמצאת ליד שפך הנהר סולה לוויסלה, במערב גליציה שבפולין.
מחנה אושוויץ היה מערכת שלמה של מחנות שהשתרעו על שטח עצום. לצורך הקמתו פונו פרבר של העיירה וכן כפרים פולניים רבים ששכנו בסביבה.
תשלובת המחנות התחלקה לשלוש קבוצות עיקריות:
אושוויץ 1 - התחיל לפעול במאי 1940, שימש כמחנה ריכוז לאסירים פולנים, יהודים ורוסים. מאות אלפים מתו בו כתוצאה מתנאי חיים נוראים, ניסויים רפואיים וניסויי המתה בגז. במחנה שכנה המפקדה הראשית של המחנות כולם וכן מרכז הגסטאפו.
אושוויץ 2 - מכונה גם בירקנאו- החל לפעול באוקטובר 1941 שימש כמחנה השמדה ורצח המוני בתאי גז. לבירקנאו השתייכו מחנות חקלאים קטנים ואף מעבדות כימיות.
אושוויץ 3 - מכונה בונה מונוביץ. החל לפעול במאי 1942. השם בונה בא ממפעלי הגומי המלאכותי "בונה" שבמונוביץ. עד 44' הוקמו יותר מארבעים מחנות שהיו שייכים למחנה אושוויץ 3 הם שכדנו בסמוך למפעלים אשר ניצלו את אסירי המחנות ככוח עבודה.
מחנה אושוויץ שונה משאר מחנות ההשמדה בגודלו, במשך זמן פעילותו, בארגונו הטכני המושלם, בשכלולו בשיאי הרצח, בניצול כוח עבדותם של מיליוני הנידונים, בניצול ועיבוד גופות הקורבנות, ובניסויים הרפואיים בבני האדם.
בבירקנאו הושמדו בשיטתיות כמיליון וחצי יהודים מפולין, צ'כיה, הולנד, יוון, צרפת, גרמניה, בלגיה, יוגוסלביה ועוד. גם חיילים שבויים רוסים הושמדו שם, כמו גם צוענים רבים.
באושוויץ נערכה סלקציה אשר התקיימה ליד שערי המחנה, ברמפה היהודית. תהליך הסלקציה לחיים ולמוות התבצע בידי חוליות אס-אס, כשחלק מופנים לאושוויץ 1 וחלק לבירקנאו. את הסלקציה ניהל צוות ובראשם דוקטור מנגלה. רכושם של היהודים, שנשאר ברובו בקרונות, נלקח מהם ע"י קבוצות של אסירים שנקראו זונדר-קומנדו. הרכוש הובא למתחם מיוחד אשר נקרא "קנדה", אוחסן בצריפי ענק להוציא דברי ערך אשר נשדדו קודם לכן ע"י צוותי המחנות. במחנה אושוויץ נרצחו בין 1.3 ל- 1.9 מיליון יהודים.
המעטים שנועדו לחיים עברו תהליך של מחיקת אישיותם, זהותם וצלם האנוש שבהם.




קראקוב
עיר בדרום פולין אשר ראשוני מתיישביה היהודים הגיעו מגרמניה באמצע המאה ה- 13.
הצלחתם של היהודים עוררה קנאה והעלתה את חמתם של תושבי האזור. עקב כך הוטלו על יהודי האזור הגבלות שונות בתחום העיסוק, ההשכלה והמגורים. בסוף המאה ה- 15 גורשו היהודים מקראקוב אל קזימיר אשר הייתה כבר קהילה מבוססת עם בית-כנסת מפואר.
בסוף המאה ה- 18 ניכרה ההשפעה החזקה של זרם החסידות בקהילה. בד-בבד עם זאת התפתחו גם חיי תרבות ענפים בקרב היהודים כשהאישים הבולטים באותה תקופה היו הצייר מאוריציו גוטליב, הרופא פיליפ אייזנברג ועוד. האגודה הראשונה של "חובבי-ציון" נוסדה בקראקוב כשאלה סייעו להתיישבות היהודית באר-ישראל.
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בקראקוב כ- 60,000 יהודים. הרדיפות החלו עם כניסת הגרמנים בספטמבר 1939, כשבתחילת דצמבר כבר נערכה האקציה הראשונה. בהמשך נצטוו היהודים לעזוב את העיר, ביוני 1942 נשלחו למחנה בלז'ץ רבים מיהודי העיר, המשלוח האחרון היה לאושוויץ, ב-מרץ 1943. את יושבי מחנה העבודה העבירו לפלאשוב. בקראקוב התארגנו היהודים במסגרת המחתרת היהודית א.י.ל. ועמדו בקשרים עם הנהגת גטו וארשה. לאחר השמדת גטו קראקוב פעלו אנשי הארגון גם במחנה העבודה פלאשוב. מעטים מיהודי קראקוב נותרו לאחר המלחמה. בית הכנסת הוותיק ביותר הפך למוזיאון יהודי.

הרובע היהודי
הרובע היהודי נמצא בעיר העתיקה שהאתרים בו קיימים ושמורים. הרובע היהודי נקרא קאז'ימייז'. ברובע זה שלושה בתי כנסת: האלטע-שול, בית הכנסת העתיק ביותר בפולין אשר הוקם בראשית המאה ה- 14, בית הכנסת של הרמ"א אשר הוקם ב- 1553 ונמצא ליד בית הקברות העתיק של קראקוב, ובית הכנסת השלישי שהינו חדש ונחנך ב- 1960, הטמפל.

בית המרקחת
ה"פוד אפטקה" - היה חציו בגטו וחזיתו מחוץ לגטו, ושימש מקום מעבר ומסתור לאנשי הגטו בתמיכתו ובהסכמתו של בעל בית המרקחת הפולני. ב- 1983 נחנך במקום מוזיאון גטו-קראקוב.

קפה צינגריה
פעולות א.י.ל. בקראקוב התבצעו מחוץ לגטו, שכן היה קטן. באחת הפעולות ב - 22.12.42 תקפו שלושה בתי קפה במרכז העיר, ליד ככר השוק, שבהם בילו קצינים גרמניים. אחד מבתי הקפה היה "צינגריה" ובו נספו גרמנים רבים. הפעולה זכתה להדים רבים. אך כפי שנראה היא מצוינת כמקום פעולה של המחתרת הפולנית, ואין נזכרת כלל העובדה שהפעולה בה בוצעה רובה ככולה על ידי הארגון היהודי הלוחם.

   היום השביעי למסע - יום שני, 2.4.01

2.4.2001 היום השביעי במסע אנו יוצאים עם בוקר אל קאז'ימייז' - הרובע היהודי הנמצא בעיר העתיקה.
מבקרים בבית הכנסת של הרמ"א אשר הוקם ב- 1553 ונמצא ליד בית הקברות העתיק של קראקוב. מבקרים בבית המרקחת המפורסם המשמש היום כמוזיאון ושהיה חציו בגטו וחזיתו מחוץ לגטו בית המרקחת שימש מקום מעבר ומסתור לאנשי הגטו בתמיכתו ובהסכמתו של בעל בית המרקחת הפולני שהוכר מאוחר יותר בישראל כחסיד אומות העולם. מסתובבים ברחובות הרובע היהודי כאשר אחת המדריכות מצליחה לאתר את כתובת בית סבה של מורן בללי. . נכנסים ומצטלמים - מזכרת מרגשת הביתה. צהרים - זמן חופשי מסתובבים באופן עצמאי במדרחוב והמרכז המסחרי בקראקוב. אוכלים וקונים מתנות. עמוסי שקיות אנו פונים אל ארמון באבאל המדהים ביופיו וממדיו. שומעים את האגדה על הדרקון ומי הויסלה ויורדים עם השקיעה הרומנטית אל גדות הויסלה. בערב מקימים שיחת סיכום בקבוצות הקטנות. השיחות טובות ומרגשות מרביתנו עוד נשארים עם שאלות רבות ומטרידות. מתחילים לארוז לקראת מחר. האמת... קצת מתגעגעים הביתה.

יום שני - היום השביעי למסע - תמונות

בית בכנסת של ה"רמא"


ברחובות הרובע היהודי


בית המרקחת


מורן ובית סבה


קניות בשוק


עמוסים בשקיות ומתנות


מטפסים לארמון באבל


מורים על גדות הויסלה


תלמידים על גדות הויסלה

   היום השמיני למסע - יום שלישי, 3.4.01

היום השמיני האחרון 3.4.2001

3.4.2001 היום השמיני האחרון ארוזים ונרגשים עולים עם שחר לאוטובוסים ועושים דרכנו דרומה אל זקופניה שלרגלי הקרפטים. עיר נופש ציורית עם אווירה נינוחה ושילוב מנצח של בתי עץ, של שקט אין סופי ואוויר נקי. מסתובבים באופן עצמאי ברחובות וכרגיל... אוכלים וקונים. חיוך תמידי שפוך על הפנים. צהריים - עושים דרכנו אל שדה התעופה בקאטוביץ. הטיסה הוקדמה ל 19.00. אנחנו עדין על אדמת פולין, האדמה הארורה הזו שאת שחשו רגביה דעת אנוש לא תתפוס, אך מחשבותינו נודדות הביתה אליכם - ההורים, האחים, החברים, הילדים. מנועי המטוס נקרעים ממאמץ בעת התנתקותם מאדמת פולין .האם תרם המסע לפולין למסעו הפרטי של כל אחד מאתנו אחר זהותו ושורשיו, האם כעת אנו מבינים יותר? האם חזרנו שונים משיצאנו? ימים יגידו. ובינתיים... אנו נוחתים בשדה התעופה הישר אל זרועותיהם האוהבות של יקירינו.

תם ונשלם המסע לפולין.

יום שלישי - היום השמיני למסע - תמונות

בתי זקופניה


קונים... וקונים ..וקונים


אוכלים ואוכלים


חולצות לבנות בנתב"ג


אוספים מזוודות כבדות


המפגש עם המשפחות


אהלן אני כאן


אל האחות הקטנה


כמה טוב שבאת הביתה

פלאשוב
מחנה ריכוז נאצי באזור קראקוב, הוקם בין שני בתי עלמין יהודיים. החל במשימתו ביוני 1942 ופעל עד ינואר 1945. כ- 6000 יהודים הובאו למחנה מקראקוב העיר באפריל 1943, לאחר חיסול הגטו. בספטמבר 1943 הובאו כ- 2000 יהודים למחנה מגטו טרנוב. בינואר 1944 כ- 1300, בעיקר נשים, הובאו מהונגריה. בתקופה מסוימת הגיע מספר אסירי המחנה ל- 20,000. האסירים עבדו במפעלי מתכת, זכוכית וביגוד מטעמן של חברות גרמניות כשבינואר 1944 התנאים הורעו ועיקר וה"תעסוקה" הייתה עבודות פרך במחצבת האבנים. ההשמדה התנהלה כאן בעיקר ע"י הרעבה, עבודות פרך, הכאות והוצאות להורג.
במרץ 1944 נשלחו חלק מהיהודים למוות באושוויץ וחלק למחנות השמדה נוספים.
כ- 2000 מאסירי פלאשוב שרדו לאחר הפינוי, ביניהם 700 אסירים החבים את חייהם לאוסקר שינדלר אשר העסיקם במפעל לכלי אמייל. לקראת סיום המלחמה נצטוו קבוצות יהודים במחנה לשרוף כ- 9000 גופות שהוצאו מתוך 11 קברי אחים. בסוף 1944 רק 600 אסירים היו עדיין בחיים, כשמספר שבועות לאחר מכן חוסל המחנה. מפקד המחנה היה קצין האס.אס. בשם אמון גת, והוא נידון למוות על ידי בית המשפט בקראקוב ב- 1946.

זאקופנה - מלכת הרי הטטרה
עיר השוכנת 110 קילומטר דרומית לקרקוב, סמוך לגבול הצ'כי. בנוייה על הרי הטטרה, שהם שלוחה של הקרפטים, בגובה 800 מטר מעל פני הים. מכוסה שלג 5 חודשים בשנה, עובדה שהפכה את העיר למרכז ספורט, נופש ותיירות מהידועים בפולין.
זקופנה ידועה גם כמרכז פולקלור, שמאופיין בבתי עץ ייחודיים, בלבושם הרקום והמקושט של תושבי ההרים המכונים "הגורלים", ובפסטיבלים המתקיימים כאן בכל חודש ספטמבר.
הרי הטטרה : שרשרת ההרים הגבוהה בפולין. הפסגה הגבוהה ביותר מתנשאת לגובה 2,499 מטר. את ההרים חורצים מספר עמקים, ובהם כמה אגמים מפורסמים. בהרים שורר מזג אוויר אלפיני. כל האזור הוכרז כשמורת טבע בשל יופיו, והוא הפך מרכז תיירות לפני יותר ממאה שנה, הכולל מגוון שרותי תיירות.
באיזור נמצא גם מרכז רפואי לטיפול בחולי מחלות ריאה ושחפת.